הייתכן שאוטוטו 5 שנים לא ראיתי אותך?!!!!!!!!
/ שרון ווקנין יחזקאל
הנה שוב הכדור שלג הזה מתפוצץ לי בפנים...
נמאס לי רק להזיע מלברוח ולרוץ ולא להסתכל אחורה, לא להאמין שאתה לא איתנו...
תמיד בחג הפסח יש לי את החור הענק הזה בלב, את הכאב העצום,,השקט הזה...
השאלות המעצבנות, המחשבה על היכן אתה עכשיו..
כולם מתלהבים מהחג הזה, חג המשפחה...
ואני לעומת זאת, בודקת את תאריך האזכרה, העליה לבית העלמין, עוד שנה.עוד שנה שלא חזרת..
כבר לראות אותך זה כבר לא חלום, כי חלום כזה לעולם לא יתגשם
אין משיח!
עובדים עלינו..
מה הייתי עושה בשביל לראות אותך שוב...
לכמה דק
לדבר איתך
לספר לך
שתראי את ילדיי שמנשקים אותך בשרשרת ולא יודעים מי אתה
האווירה הזו של החג הזה גומרת אותי!!!
איפה המגש של ליל הסדר שהיית ממציא ? הכל העברת בהומור..הומור רק שלך!
אני נוטה להצחיק, לצחוק, להיות כמוך, פזיזה, דואגת להכל, העיקר לא להתמודד עם הגזרה הזו.. שלקחו לנו אותך!!
לא תיארנו לעצמנו שנשוב מבית החולים לבדנו..
שתהיה בתא הקירור הארור הזה שלא רצית להיוות בו בכלל
וללוות אותך בדרכך האחרונה בטרם עת!!
בחייך רק עבדת, לא החסרת מאיתנו דבר...
תמיד הראית שהכל טוב
ועכשיו, שאני מתמודדת מדי יום עם צרכי הבית, החיים, אמא היקרה שבלעדיך,אני מצדיעה לך!
גיבור היית וגיבור תשאר...
בבקשה, אם אתה יכוללללללללל תבוא אלי בחלום, תספר לי על חייך... שם, אם יש מה חיים...